פסק-דין בתיק ת"ק 14329-01-12

1. לפניי תביעה לתשלום חיובים הנובעים מהשכרת דירה. על פי הסכם השכירות מיום 29/09/10, הנתבע שכר מהתובעים את הדירה תמורת דמי שכירות חודשיים של 4,500 ש"ח ונשיאה בהוצאות. בכתב התביעה מצוין כי מדובר בחיובים הנובעים מהתקופה שמיום 01/02/11 ועד ליום 31/05/11 עת פונתה הדירה. התובעים מבהירים כי בגין חיובים הנובעים מהתקופה עד 01/02/11 כבר התנהלו הליכים משפטיים בין הצדדים (בתא"ק 30039-12-10 - להלן : " התיק המקורי") והנתבע שילם את הסכום המוסכם.
2. הנתבע לא הגיש כתב הגנה אלא בקשה לסילוק התובענה על הסף והפנה לפסק הדין שניתן על ידי כב' השו' מאור בתיק המקורי ובו נקבע כי תשלום סך של 50,000 ש"ח על ידי הנתבע יהווה סילוק סופי ומוחלט של החוב נשוא פסק הדין במסגרת התביעה שהוגשה בתיק המקורי.

הנתבע טען לכך שקיים בין הצדדים מעשה בי-דין ולא ניתן צו לפיצול סעדים ובהמשך הפנה לכך כי בין הצדדים אף נחתם הסכם שהוגש בתיק המקורי שקבע כי תשלום סך של 45,000 ש"ח במועד שנקבע, יסלק כל טענה בגין חוב עד יום 31/05/11 (ההסכם צורף כנספח 4 לכתב התביעה, להלן: " ההסכם").

3. לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל. בהסכם אכן קבעו הצדדים כי במידה והנתבע ישלם לתובעים סך של 45,000 ש"ח עד יום 31/05/11, יהווה התשלום סילוק סופי ומוחלט של חובות הנתבע עבור המושכר עד המועד האמור. אין חולק כי הנתבע לא עמד בהסכם הפשרה.

ביום 21/06/11 ניתן בתיק המקורי פסק דין בהעדר הגנה המחייב את הנתבע לפנות את הדירה ומחייבו לשלם לתובעים סך של 64,203 ש"ח בצירוף הוצאות. הוגשה בתיק המקורי בקשה לביטול פסק דין ובדיון שהתקיים בפני כב' השו' מאור ביום 14/12/11, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שעל פיו במידה וישלם סך של 50,000 ש"ח עד למחרת היום, ייחשב פסק הדין כמסולק במלואו.

בית המשפט נתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה ודחה את הבקשה לביטול פסק הדין ואף מצא לנכון להבהיר בהחלטתו כי התשלום על פי ההסדר במועד המוסכם יהווה סילוק סופי ומוחלט של החוב נשוא פסק הדין במסגרת התביעה שהוגשה שם.

בחינת התביעה שהוגשה בתיק המקורי מראה כי נתבעו חיובים בגין החזקת המושכר עד יום 01/02/11 (לא כולל).

4. בנסיבות האמורות בהן הבהירו הצדדים כי תשלום סך של 50,000 ש"ח מסלק רק את החוב נשוא פסק הדין בתיק המקורי שניתן בתביעה שהוגשה בגין חיובים עד יום 01/02/11, ברי כי אין הסכמה לסילוק חיובים שנצברו בגין השכירות לאחר יום 01/02/11 ועד מועד הפינוי בפועל.
5. הנתבע ביקש לזמן את השו' מאור כעד ע"מ שיפרש את כוונותיו ואין כל מקום להתיר זאת, מאחר ופסק הדין ברור ואף משקף את כוונת הצדדים שכן התובעים טענו לפרוטוקול בתיק המקורי כי לא היו מוכנים לחזור להסכם ועליהם להתמודד עם השלכותיו. ודוק, התשלום בסך של 50,000 ש"ח מסלק חוב פסוק גבוה ממנו שעמד על 64,203 ש"ח.
6. אין לנתבע מזור אף בהסכם שנחתם בטרם ניתנה החלטה מיום 14/12/11, שכן ההסכם אמנם קבע סילוק סופי ומוחלט של החובות עד יום 31/05/11, אך הצדדים הבהירו בסעיף 9 להסכם כי הפרה של כל אחד מסעיפיו תזכה את התובעים בפסק דין על מלוא סכום התביעה ובהמשך ההליכים המשפטיים. אין חולק כאמור, כי הנתבע לא עמד בהסכם ועל כן התובעים היו זכאים לחזור להליכים המשפטיים. התובעים נהגו כך והמשיכו את ההליכים המשפטיים בתיק המקורי וגיבשו הסכמה מאוחרת שקיבלה תוקף של החלטה ביום 14/12/11, לפיה תשלום של 50,000 ש"ח יסלק את החוב נשוא פסק הדין (בסך של 64,203 ש"ח) ולא את כל החיובים שנצברו ממועד הגשת התביעה בתיק המקורי ועד לפינוי המושכר בפועל.
7. אין בנסיבות אף מעשה בי דין ואין צורך בפיצול סעדים, שכן עסקינן בהפרה של עילה נפרדת מכח החוזה המתייחסת למועדי השכירות שמיום 01/02/11 ועד לפינוי בפועל, בעוד שכתב התביעה בתיק המקורי התייחס להפרה של הסכם השכירות בתקופה קודמת. לשיטתי, עסקינן בעילה שונה, בעלת רכיב עובדתי שונה (מועדי השכירות) על אף שהיא נסמכת על אותו סעיף בהסכם השכירות.
8. אשר לסכום התביעה שלפניי, הנתבע לא הגיש כתב הגנה ולא העלה כל טענה ממשית בנוגע לעצם החוב בגין שכר דירה (4*4,500), דמי ניהול (4*977) וארנונה ומים (1,012+1,015). התובעים הפחיתו את סכום ההוצאות שנתבע ללא פירוט או בסיס. אשר על כן, יש לחייבו בגין הסכומים האמורים בכתב התביעה.
9. לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך כולל של 23,935 ש"ח. כמו כן, אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התובעים בסך של 500 ש"ח.
10. התשלום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  כ"ח בתמוז התשע"ב, 18 ביולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: